פסק-דין בתיק ת"ק 47600-02-12

רקע כללי וטענות התובע

בתאריך 14/8/11 פנה התובע לנתבעת וחתם על כתב לסילוק פוליסה לביטוח חיים,  והעביר את הטפסים הדרושים בכדי לפדות את כספי הפוליסת החיים. לדבריו, נמסר לו במוקד השירות כי הסכום שיועבר לרשותו עומד על 84,972 ש"ח. משלא הועבר הסכום התקשר לבירור ונאמר לו שעקב בעיית מחשוב  הכספים, לא עברו וכי יקבל סך של 87,000 ש"ח.

בתאריך 11/10/11 הועברו לחשבונו  78,704 ש"ח, כך שההפרש בין מה שהובטח למה שהועבר עומד על סך 8,296 ש"ח, אותו תובע התובע. לסכום זה מבקש התובע להוסיף סכומים בעבור עוגמת נפש, הוצאות תביעה ואובדן יום עבוד ואיחור של כחודש בהעברת הכספים  ובסה"כ 11,666 ש"ח.

טענות הנתבעת

התובע הפסיק את תשלום הפרמיות לפוליסה בתאריך 10/3/11. כאשר התקשר התובע למוקד הנתבעת לבירור הסכומים, מתייחס המוקד אל הפוליסה כמשולמת ולכן המידע שניתן לתובע התבסס על ההנחה שהפוליסה משולמת, כלומר, שהפרמיות בגינה משולמות באופן סדיר. אילו התובע היה מעדכן את המוקד כי הפסיק את תשלום הפרמיה, המידע היה נבדק באופן מדויק יותר. בשל הפסקת תשלום הפרמיה על ידי התובע  1/3/11 הרי שערך הפדיון חושב עד לתאריך זה, ומכאן שכל הכספים המגיעים לתובע לפי הפוליסה שולמו במלואם.

אמנם, אין מחלוקת כי התובע היה מבוטח אצל הנתבעת אולם הוא לא פירט כלל בכתב תביעתו באיזו פוליסה בדיוק מדובר, ורק מתשובת הנתבעת (שצורפה לתביעה) נלמד כי עסקינן בביטוח מנהלים.

אכן, ממכתבה של הנתבעת לתובע מיום 7.8.11 עולה כי סוכם על פדיון כספי התגמולים שנצברו עד 1.1.08 בסך 84,972 ש"ח, והתובע נדרש להעביר מסמכים בהקדם; וביום 11.10.11 הועבר לבנק סך 78,704 ש"ח.  אולם, הנתבעת הציגה נתונים ומהם עולה כי ביום 10.3.11 היה התשלום האחרון של הפרמיה בגין הפוליסה, ואכן ביום 29.6.11 שלחה הנתבעת לתובע הודעה על ביטול הפוליסה. במכתב נוסף מיום 2.7.12 כתבה הנתבעת כי הפידיון חושב עד למועד הפסקת תשלומי הפרמיה וכי במוקד הלקוחות נמסר לו נתון של ערך פידיון לחודש אוקטובר 2011 ולא עד למועד התשלומים בפוליסה. מכאן שנראה כי הנתבעת פעלה כהלכה עת ביצעה את החישוב ביחס לתאריך בו הופסקו תשלומי הפרמיות על ידי התובע.

בידוע הוא שהיחסים בין התובע לבין הנתבעת הם יחסים חוזיים, מורכבים למדיי (בפרט בסוג ביטוח מהסוג הנדון בתיק זה), ועל מנת לבחון את טענות התובע היה עליו לצרף את הפוליסה  ותנאיה כדי לבחון את טענתו של התובע כי הנתבעת פעלה שלא כדין או שמא ביצעה את פדיון הפוליסה שלא כמוסכם או תוך חישוב שגוי. דא עקא שהתובע הסתפק רק בטענה כי הסכום שהועבר לחשבונו נמוך ממה שנאמר לו בשיחה הטלפונית במוקד השירות. לא למותר לציין כי טענות הנתבעת בכתב ההגנה היו בפני התובע פרק זמן ניכר לפני הדיון כך שהיה ביכולתו לתת להן מענה סדור ותחשיב נגדי.

התובע לא הכחיש ולא סתר את האמור בסמכים שהוצגו, כי חדל לשלם את הפרמיות בחודש מרץ 2011, והוא אף אישר כי קיבל כתב ביטול פוליסה. על כן נראה לי כי הנתבעת פעלה כנדרש  עת חישבה את סכום הפדיון ביחס למועד בו הופסקו תשלומי הפרמיה. למצער, היה על התובע להציג חוות דעת נגדית מטעמו שיש בה כדי לסתור את החישוב אותו ערכה הנתבעת, וזאת, לאור חובתו היסודית להוכיח את התביעה. אמנם, הנתבע העיד מטעמו יועץ פנסיוני אולם עדותו היתה כללית, לא נתמכה בחוות דעת מסודרת, ואף יועץ זה לא הציג תחשיב סדור מטעמו המתייחס באופן קונקרטי לפוליסה, ולא שוכנעתי כי יש בדבריו כדי לסתור את חישוב הנתבעת בעת פידיון הפוליסה.

לאור זאת, שוכנעתי בטענות הנתבעת ועל כן דין התביעה להדחות. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום,  ג' שבט תשע"ג, 14 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: